ייצוגית בימי קורונה

בחודש דצמבר 2019 החל להתפשט ברחבי העולם נגיף "קורונה", הידוע גם בשמו COVID-19. התפשטות נגיף זה הובילה את העולם למציאות חסרת תקדים, בה שותקו למעשה חיי המסחר הרגילים.

בישראל, כמו בעולם, הוטלו הגבלות חמורות על פעילויות חברתיות וציבוריות. כך למשל, בוטלו מרבית הטיסות, בתי מלון ומסעדות נסגרו באופן זמני, אירועי תרבות נדחו למועד לא ידוע ותיאטראות ואיצטדיונים נותרו שוממים במשך חודשים ארוכים.

שיתוק זה השפיע, מטבע הדברים, על מגוון רחב של עסקאות צרכניות, שנכרתו עובר לפריצת המשבר.

בחלק מהעסקאות הללו בוטלה לחלוטין מטרת ההתקשרות. הכוונה היא לעסקאות חד פעמיות בנוגע לאירועים שהיו אמורים להתקיים בתקופת המשבר. כך למשל בעסקאות לרכישת מוצרי תיירות (טיסות, מלונות), או בעסקאות לרכישת כרטיסים להופעות.

חלק מהעסקאות בוטלו רק באופן חלקי, וזאת ביחס לתקופה מסויימת בתוך חיי ההתקשרות, בה חלו הנחיות שאסרו את הפעילות. כך למשל, במקרים של מינויים למועדוני כושר או מינויים לתיאטראות. מינויים אלה הוקפאו בתקופת המשבר בלבד, אולם לא ניתן לומר כי מטרת ההתקשרות סוכלה לחלוטין.

חלק מהעסקאות נותרו על כנן, אולם הן שונו באופן מהותי. כך למשל, עסקאות לרכישת מינויים לערוצי הספורט. בהעדר משחקים חיים, התמורה שאותה קיבלו הצופים השתנתה באופן ניכר, על אף שהצפייה באותם הערוצים לא הפסיקה.

שינויים אלה גררו אחרים תובענות ייצוגיות רבות. בתביעות אלה, שהוגשו בשמם של צרכנים, נתבעים בתי העסק להשיב ללקוחותיהם כספים, בשל הפסקת הפעילות או שינויה באופן דרמטי בתקופת משבר הקורונה.

תביעות אלה מעלות לדיון את השאלה, מי ראוי שיישא בנזק שנגרם בשל פרוץ המשבר: האם הלקוח ששילם עבור שירות מסויים ולא קיבל אותו (או שקיבל אותו בשינוי מהותי המצדיק שינוי במחיר בדיעבד) או העוסק, שנמנעה ממנו האפשרות לספק את השירות ללקוח בשל הנחיות משרד הבריאות. סוגיה זו אף מורכבת יותר נוכח המשבר הכלכלי שפקד משקי בית ועסקים רבים.

התשובה לשאלה זו נוגעת לאופן חלוקת הסיכונים בכל אחת מהעסקאות, ולפרשנות שיעניקו בתי המשפט לטענת הסיכול החוזי בהקשר של משבר הקורונה. בתי המשפט יצטרכו לקבוע כיצד יש לחלק את הסיכון לשיתוק המשק בשל התפרצות של נגיף, בין הצדדים להסכם.

אולם התשובה לשאלה זו גם נוגעת לשיקולים נוספים, פרטניים יותר, הנוגעים לטיב היחסים בין העוסק ללקוחותיו ולאיתנותו הפיננסית של בית העסק ויכולתו לשרוד את המשבר.

כך למשל, מבחינת הלקוחות, יש חשיבות לשאלה האם הם, כקבוצה, מעוניינים בהמשך פעילותו של בית העסק, או שהם אדישים לכך. ככל והלקוחות מעוניינים בהמשך פעילותו של העסק, כמובן שישנה חשיבות לשאלה עד כמה יוכל בית העסק יצליח לשרוד במצב בו ייאלץ להשיב סכומי כסף משמעותיים ללקוחותיו.

במובן זה, דינו של מועדון הכושר השכונתי, אינו כדינה של חברת התעופה – לא רק מבחינת היכולת הכלכלית לשרוד את המשבר, אלא גם מבחינת נכונות הלקוחות לסייע לעוסק על מנת שלא יסגור את שעריו. זאת לעיתים, גם במחיר של ויתור על חלק או כל התמורה החוזית ששולמה.

שיקולים מורכבים אלה אינם באים לידי ביטוי ומיצוי בתביעות אישיות, בהן כל לקוח רואה את עניינו האישי בלבד, ואינו מסוגל להבין את היקף החבות הכולל של העוסק מול כל לקוחותיו. כך גם בית המשפט, אשר דן בעניין הספציפי המובא לפניו ומתקשה לקבל פיתרונות רחבים המערבים גורמים שאינם חלק מההליך.

גם בית העסק עלול להיות במצב בו יוצף בתביעות אישיות קטנות יחסית, ויבזבז משאבים משמעותיים בניהולן. ייתכן שבשלב מסויים של ההתדיינויות הללו, יגיע למצב של חדלות פירעון ועל כן לקוחות שלא קיבלו את כספם עד לאותו המועד לא יוכלו לקבלו עוד.

כל לקוח כשלעצמו, אינו מסוגל לשלוט בהתנהלותם של יתר הלקוחות. על כן, אם קיים חשש מפני חדלות פירעון של העוסק, בשל ריבוי של תביעות, צרכנים ימהרו לפנות לבתי המשפט גם אם אינם מעוניינים בפיצוי, ולו מן החשש שבית העסק ייסגר וממילא כספם יירד לטימיון.

שיקולים מורכבים אלה יכולים לקבל מענה במסגרת תובענה ייצוגית. במסגרת דיונית זו, תתברר "טובת הקבוצה" באופן מרוכז, תוך דיון בכלל השיקולים הרלבנטיים לאותו המקרה.

יתרה מכך, במסגרת זו הצדדים יוכלו להגיע להסדר הנכון ביותר עבורם. כך, בית העסק יוכל להגיע עם כלל הלקוחות למתווה אשר יבטא את רצונם והעדפתם ביחס לקבלת כספם מחד, והותרת העוסק בפעילות מאידך. כך גם יובטח שסכומי הכסף אותם יכול העוסק להשיב, יחולקו באופן אחיד ושוויוני בין כלל הלקוחות, ולא רק למי שהקדים לתבוע את העוסק.

למעשה, התדיינות אגריגטיבית זו יכולה לייצר פתרונות מגוונים יותר לבעיה הקיימת ולתת ביטוי מלא יותר לרצונה האמיתי של כל הקבוצה, כמקשה אחת, ולא כאוסף של לקוחות נפרדים.